אחרי שמקלפים את הקישוטים ממהלכי הימים האחרונים, המסקנה הסבירה היחידה היא שבני גנץ ירכיב את הממשלה הבאה ושבנימין נתניהו ירקיב את ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים. שני וקטורים, פלילי ופוליטי, נעו סביב כדור הארץ במסלולים נפרדים. הם עומדים סוף סוף, למרות כל תמרוני נתניהו, להתנגש במפץ גדול.
סניגורי נתניהו בחרו שלא לחשוף את הקלפים שאין להם במבחן התיאוריה ולדלג עליו לטסט, המפגש עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וצוותו בעוד שבוע. זה השימוע בעל פה; השימוע בכתב אינו מתקיים, באופן המבזה את הגנת נתניהו, כי למענו בזבז מנדלבליט חודשים יקרים של זמן ציבורי.
אם מנדלבליט הלולבי צימח לאחרונה עמוד שידרה, הוא יאמר לסניגורים, למחרת ראש השנה, שזמנם תם. לא יהיו פגישות נוספות. השימוע אמור לשמש בדיוק לתכלית המגולמת בשמו: שמיעה. היועץ מקשיב, לא מתפלמס, לא מנהל משפט-זוטא. אחר כך מעכל את הנימוקים ששמע, בוחן את חוזקת התביעה מולם, ומחליט אם למחוק את הכותרת "טיוטה" מכתב החשדות ולהסב אותו כמות שהוא, או מתוקן, לכתב אישום.
עוד בוואלה! NEWS
סניגורי נתניהו מעריכים שכתב אישום יהיה. הם ויתרו למעשה על המאמץ לשנות אותו ונערכים להתמקד במשפט עצמו. זאת טקטיקה משפטית. יעילה או לא, עוד יתברר. אבל יש לה גם היבט פוליטי, במהות ובמועד. מהותית, פירושה שבתוך שבועות מעטים, אחרי סוכות, יודיע מנדלבליט על הגשת כתב האישום. מבחינת העיתוי, נתניהו יימצא אז ללא ממשלה שקיבלה אמון מהכנסת ה-22; גם אם עדיין יעמוד בראש ממשלת המעבר, לא תהיה לכך חשיבות מעשית. הוא יאבד את שכפ"ץ ראשות הממשלה.
ולכן, כמו בכספת גרעינית המחייבת מפתח כפול, מנדלבליט מחזיק באחד משני המפתחות לשרשרת האירועים הפוליטיים. הוא האחראי לכך שהמדינה הידרדרה לאן שהידרדרה, בהיגררו אחר לוח-הזמנים שהכתיב נתניהו מאז פרסום כתב החשדות לפני שבעה חודשים. מייחסים לו נחישות לפעול "לפי הספר". תעלולי נתניהו מחייבים הדפסת ספר חדש, או לכל הפחות דפדוף מהיר במהדורה הישנה. כתב אישום לפני סוף אוקטובר יקבע עובדה נחרצת ויהפוך את מנדלבליט ממובל למוביל.
המפתח השני לנשק הסופי נמצא בידי הנשיא ראובן ריבלין. אם יטיל בעוד שבוע את הרכבת הממשלה על גנץ, יוגש כתב האישום נגד נתניהו בתוך הפברואר - 28 הימים - של המנה העיקרית המותרת לו; המנה הראשונה, עד 14 יום נוספים, היא דווקא השנייה.
ואיזה נימוק ציבורי משכנע יכול להיות לריבלין שלא לבחור בגנץ, בלי להיחשד בהעדפת מפלגת-האם שלו, הליכוד?
למספר הממליצים אין הפעם חשיבות, כי התוצאה 55-54 לא תשתנה לכיוון ה-61 בעקבות ציד גולגלות ולכידת עריקים. הפער ייסגר רק בזכות סיעה שלמה. הסיעה היחידה הנמצאת מחוץ לחשבון היא ישראל ביתנו. אם באפריל, כשהמליצה על נתניהו וסיפקה לו 65 אצבעות לתחילת התהליך, לא נשארה איתו לממשלה, ודאי שלא תסייע לו כעת. אביגדור ליברמן לא עשה דרך ארוכה רק כדי לנהוג את מכונית המילוט של נתניהו מבית המשפט.
כך שלאחר פולחן הסרק של דיבורי האחדות, המוכרח להיכשל אם שני הצדדים מתעקשים על הבכורה, כי לכל אחד מהם אסור לוותר עליה, צפוי ליברמן להתיר את הפקעת באיתות לריבלין - אין הכרח לכנותו רשמית "המלצה" - שראוי לתת סיכוי לגנץ. התיאום ביניהם ברור מעצם פגישתם ומאי-המגע בין נתניהו לליברמן.
יחד עם העבודה והדמוקרטים, ליברמן ייתן לממשלת גנץ 52 אצבעות בכנסת. הוא יוכל לדרוש לעצמו את תפקיד ממלא-מקום ראש הממשלה, בנוסף לכל תיק. עד כה דיבר על שובו לביטחון. אם אכן ירצה בו, ולא באוצר או בחוץ, ייאלץ גבי אשכנזי להסתפק במשרד אחר, אולי ביטחון הפנים.
הדרישה היחידה מהממשלה חדשה היא לזכות באמון הכנסת - לנצח בהצבעה ברוב כלשהו. די ב-56 מול ה-55 של נתניהו ושות', או אף ב-62 של ממשלת גנץ-ליברמן-פרץ-הורוביץ עם תמיכה חיצונית של הרשימה המשותפת מינוס בל"ד לעומת ה-58 של ברית ביבי-בל"ד, או בתוצאה אחרת אם בל"ד תימנע.
ליברמן אינו יכול, לדבריו, לחיות עם איימן עודה ואחמד טיבי בממשלה. עד כה לא פסל אותם כתומכים מבחוץ, בכנסת. מחיר תמיכה כזו יהיה מינוי נציגי המשותפת לראשות ועדות משפיעות (ואולי, כחריג, סגן שר ביטחון פנים לשיטור בישובים ערביים). אם גנץ חושב בגדולות, הוא גם ישיג רוב למינוי טיבי ליו"ר הכנסת. תהיה לכך משמעות סימלית מרחיקת לכת, ולא רק באירועי יום העצמאות - המשרה הממלכתית השנייה בבכירותה, אחרי הנשיאות, בידי אישיות פוליטית ערבית, כאות לשיתוף בין העמים. הרי גם חסידי הסיפוח מבינים שמיליוני פלסטינים אמורים, לשיטתם, לקבל אזרחות ישראלית ולהשתתף בקביעת גורלם, כבוחרים וכנבחרים. לטיבי נסיון של יותר מעשור כסגן יו"ר מיומן והוגן. כיו"ר, כמובן, יידרש להיות ממלכתי, על גבול הציונות. זה יהיה אתגר מעניין (לא שהוא על הפרק ברגע זה).
עודה וטיבי, בהמלצתם על גנץ, העניקו להנהגה הפוליטית של האזרחים הערבים בישראל תעודת בגרות. בל"ד נכשלה במבחן וחזרה 80-70 שנה לאחור. ראשי תיבות שמה מייצגים בכייה לדורות. המשך לטיפשות של אבותיה בסירובם לתוכנית החלוקה; תמונת מראה לכסילותה של ההנהגה הישראלית שלא רצתה לבוא לקראת המלך חוסיין ונתקעה עם יאסר ערפאת, וכך הלאה. בלדנות היא בדלנות. עודה וטיבי מבינים מה שבל"ד מסרבת לעכל: גם מחדל הוא מעשה. כשהברירה חד-ערכית ודו-ראשית, מי שאומר "לא גנץ" אומר "כן נתניהו". אם נתניהו ייצא למערכה גדולה בדרום, בזמן הפוליטי שקיבל מבל"ד כאשר הסרת תמיכתה מגנץ קטעה את תנופתו, דם ילדי עזה יהיה בראש בל"ד.
לאחר פגישות גנץ-נתניהו, ביחידות ובחסות ריבלין, התערבבו זו בזו שתי סוגיות שונות לחלוטין הקשורות בראשוניות - מי יסכים לנסות כוחו ראשון בהרכבת הממשלה ומי, בממשלת כחול לבן/ליכוד, יהיה הראש הראשון.
בסוגיה השנייה גנץ עקבי וצודק. הוא הוביל מערכה להחלפת השלטון ואינו יכול להרשות לעצמו - בוחריו יענישו אותו אם ישתטה - לקפל דגל זה. גם תכסיסית, כך יידחק נתניהו לעמדת כתב האישום. לטובת גנץ עומד גם התקדים: בממשלת פרס-שמיר, ראש הממשלה היוצא, מנהיג הליכוד, פינה את כסאו לשנתיים לטוען לכתר. גנץ, בתורו, יחזיר את הכיסא למי שיעמוד בראש הליכוד בעוד שנתיים.
אם שיחות שתי המפלגות הגדולות יישברו על שרטון זה, כשנתניהו מסרב לוותר, ליברמן עשוי להודיע על תמיכתו בגנץ, אך גם בלעדיו, אסור לגנץ להניח באבירות לנתניהו להיות ראשון המרכיבים המיועדים, בתקווה תמימה שייכשל.
כשביבי ובני יושבים לסעוד, ביבי גווע מרעב ובני די שבע - הוא הטרף. גנץ מוכרח לזכור ששוב אינו אלוף המפלס לעצמו נתיב לרמטכ"ל. בצה"ל, הסגן השני של הרמטכ"ל נהנה מיתרון על הסגן הראשון, בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל הבא. לכן גם משתדלים קצינים (יצחק רבין, אהוד ברק, אמנון ליפקין-שחק) להיות סגנים יחידים. בפוליטיקה, מי שלא יהיה רה"מ הלילה, אינו יכול לסמוך על חישובי מחר ומחרתיים.
בכל מהומת גנץ ונתניהו, ריבלין וליברמן, נשכחה ההתחייבות ליאיר לפיד, לכהן בכמעט מחצית ממכסת גנץ. קיום הבטחה זו, שבלעדיה איים לפיד לקחת את "יש עתיד" ולצאת למרחב, יטריף מערכת שתתחיל סוף סוף להתרגל לשפיות. יש לכך פתרון: לפיד לנשיאות, לאחר שנה וחצי כסגנו של גנץ ושר החוץ (אם ליברמן לא ירצה בתיק).
טיבי כיו"ר הכנסת ולפיד כנשיא?
בקיץ 2021 יפרוש ריבלין, לאחר שיראה ברכה במעשיו ואת נתניהו מחוץ לראשות הממשלה, ואין ייצוגי מלפיד לתפקיד שאינו מחייב כישורי ראש ממשלה. להיפך: הנשיאות הולמת פוליטיקאים שאינם מתאימים לראשות הממשלה. כשריבלין היה שר בממשלת אריאל שרון, במבצע "חומת מגן", התקשה להשתתף בהכרעה מבצעית על הקרב בג'נין, שם השתתף בנו כלוחם במילואים. "ככה אתה רוצה להיות ראש ממשלה?" סנט בו שרון, בחיוך. "אני לא", השיב ריבלין, שהגשים בשנים הבאות את שני חלומותיו - יו"ר הכנסת והנשיא - ובשניהם היטיב לפעול.
טיבי כיו"ר הכנסת ולפיד כנשיא? אולי, לא בהכרח, מוקדם מדי לעיכול. אבל אשר לראשות הממשלה, חלוקת העבודה המסתמנת בשוך ההמולה היא גנץ רה"מ, שישאיר תיקים פנויים לליכוד תחת ההנהלה הבאה, נתניהו פנוי למשפטו.
2019-09-24 07:05:46Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiKmh0dHBzOi8vZWxlY3Rpb25zLndhbGxhLmNvLmlsL2l0ZW0vMzMxNDY2M9IBAA?oc=5
No comments:
Post a Comment